סמל ראשון, אורי (שרגא) פרידמן, בן רחל ומשה יוסף. נולד ביום כ”ט באב תשל”ה (6.8.1975), ברמת השרון. בן שני למשפחה בת שלושה ילדים. אורי למד בבית-הספר היסודי “אוסישקין” ברמת השרון, בחטיבת הביניים “קלמן” ובבית-הספר התיכון “אלון”, במגמה הפיסיקלית. את כל בחינות הבגרות הגיש ברמה של חמש נקודות. היה נער שקט ומופנם מעט, חכם, נבון ושנון, נאמן לערכים הומניסטיים, רגיש וקשוב לאנשים בסביבתו. לאורי היו תחומי התעניינות רבים ומגוונים: אהב את נופי הארץ והרבה לטייל בה, למד רחיפה וסנפלינג, רכב על סוסים והתמיד בריצה ובתרגילי כושר. הוא גם ניגן בגיטרה והאזין למוסיקה. אהב במיוחד שירי רוק כבד משנות השבעים, את ארכדי דוכין ואת להקת “משינה”. אורי אהב במיוחד לעיין בספרי פילוסופיה ופסיכולוגיה, כדרך לחיפוש משמעות והבנת מהות החיים. התעניין במיוחד בפסיכולוגיה וחשב ללמוד מקצוע זה בעתיד. אהב מאוד את מאיר שליו וקרא את כל ספריו.בשנת לימודיו האחרונה בבית-הספר, השתתף אורי בקורס הכנה לצה”ל, כדי להבטיח לעצמו גיוס משמעותי ביחידה קרבית. בסיום כיתה י”ב הצטרף לגרעין נח”ל המיועד לקיבוץ אורטל, חתם על התחייבות למסלול שירות ארוך, הנדרש מחיילי חטיבת הנח”ל הקרבי ובחודש דצמבר 1993, יצא לקיבוץ אורטל לשל”ת מוקדם. היתה זו עבורו תקופה נפלאה. הוא כיהן בתפקיד מזכיר הגרעין, עבד בכרם, נטע חלקה חדשה של גפנים ורכש ידידים ואוהבים.בתחילת חודש אוגוסט 1994, החל אורי את המסלול הקרבי. יצא לטירונות קרבית של חטיבת הנח”ל, המשיך במסלול האימון המתקדם, ויצא לפעילות מבצעית עם הגדוד בתפקיד רגם. בתרגיל גדודי צוין על ידי המג”ד כרגם הטוב ביותר של הגדוד, שביצע את הפגיעות המדויקות ביותר שנרשמו אי-פעם. אורי נשלח להרחבת הכשרתו הקרבית בקורס מ”כים חי”ר, קיבל דרגת רב”ט, השתלם בקורס סמלים, ועלה למסלול קו בלבנון כמפקד בפלוגת מסלול של בני גרעינים. לדברי מפקדו, היה אורי חייל אחראי ומסור, ששאף לשלמות והקפיד לבצע כל משימה באופן מושלם. הוא היה בחור שקט, אך ידע לעמוד על דעותיו. בכל עת היה נכון לתרום מיכולתו האישית והמקצועית. אורי היה מוכן לעשות הכל למען פקודיו ושימש להם מופת ודוגמה אישית. איש מילואים מבוגר ושקול, ששירת עם אורי בלבנון, תיאר את דאגתו הרבה של אורי לחייליו: “אורי עבר מחייל לחייל ודאג שיחבוש את כובע הפלדה ואפוד המגן, שייכנסו לבונקר ושימלאו אחר כל הפקודות והתרגולות שמצב זה מחייב. אם ניסה מי מהם להתחמק ולהימנע מאחת ההוראות, שכנע אותו אורי בדרכי נועם לציית לו …”. אורי הועלה לדרגת סמל וזומן לראיון לקצונה.המוצב הופגז ואורי, בתפקידו כמפקד, כרץ חמ”ל, סייר בין העמדות והרגיע את החיילים השומרים בעמדה. בזמן הסיור הופגז המוצב שנית. אורי נפגע מרסיס מרגמה בעינו ונהרג במקום, בראשיתו של האביב, יום חג שביעי של פסח, כ”א בניסן תשנ”ו (10.4.1996). בן עשרים ואחת היה בנופלו. אורי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו הורים, אחות – טלי ואח – איתן. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ”ר.במכתב ניחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: “… הכרתי את אורי, רציני, חרוץ ושקט. אדם מיוחד ובעל ערכים. מפקד, ששאף לשלמות, שעמד על שלו ולא ויתר. אורי לא ניסה להתחבב על חייליו על ידי ויתורים, אלא דרש, בהיותו דוגמה אישית. אורי בחר בדרך הפיקוד, כדרך שבה יוכל להשפיע על חייליו וללמד אותם לא רק להיות לוחמים אלא גם להנחיל להם את אהבת הארץ – ערך שאתם הנחלתם לו. בתוך ההוויה הצבאית של הפלוגה, התבלטה דמותו של אורי, שפרט לעתים על גיטרה, וליד מיטתו תמיד מונח ספר…”.